שלושים יום עברו מאז שאבי נפטר מן העולם ונדמה שאני לא מעכל את הפרידה, על אף שמוות הוא הדבר הכי וודאי שיש, בעת שהוא מתדפק על דלתך נדמה כאילו פעם ראשונה שאתה שומע עליו.
והמוות הביא איתו חברים מהעבר, פחדים, תובנות, פרספקטיבה חדשה, וגם אור גדול, שמאיר את החושך שלאחרונה נדמה, כולנו עטופים בו.
אבא שלי החליק כשפתח את דלת המקרר לקחת חלב, הוא שבר את האגן, הלך לניתוח, חובר במספר ברגים ונכנס לשיקום, שם בשיקום, שבוע לפני שחרורו הביתה, יומיים אחרי שאכל חומוס אבו חסן שאמא הזמינה בוולט, הוא החליק שוב, הפעם המכה הייתה בראשו, שממנה לא התעורר יותר. ביציאתו מהאמבולנס בכניסה לטיפול הנמרץ, כחלק מהפרוטוקול הרפואי, חיטטו לו באף עם קיסם פי-סי-אר וגילו שהוא חיובי לקורונה. שבועיים לאחר מכן, בעודו מחוסר הכרה מהמכה, המערכות שלו קרסו, והוא נפטר, ביום המשמעותי בחיי, ביומולדת שלי.
ביום השני לשבעה, אחי הציג בפניי את תעודת הפטירה ושם נכתב, שבנוסף לכשל המערכתי מהמכה, בסעיף 1.ב שהמצב שהביא לסיבת המוות המיידית הייתה קורונה.
שאלה לי אליכם, אם אותם נרצחים בפיגוע הירי בדיזינגוף, או אלה מאלעד, היו מגיעים לבית החולים ושם בבדיקת מטוש היו מגלים שהם חיובים לקורונה, האם מה שדחף אותם למות הייתה הקורונה? אתם יודעים את התשובה. גם הרופאים יודעים אותה. ואיכשהו סיפורים כאלה מתפיידים באלגוריתם של הזמן.
שאלתי את הרופאים למה ככה? והם השיבו, באלו המילים, זה הפרוטוקול, אנחנו רק ממלאים פקודות, כאילו לא עברו שבעים ומשהו שנה מהמילים ההרסניות האלה והנה הן חוזרות שוב הפעם באנשים לבושים חלוק לבן וססטוסקופ, אחד אחרי השני במעלה הפרמידה, כולם שם ממלאים פקודות.
ואינני כועס על האחיות או הרופאים, ממש לא, הם עושים עבודת קודש, אבל הם כמו כולם כמעט שבויים בחלילן של משרד הבריאות, וככל שאתה שואל יותר, אתה מקבל יותר, ומסתבר לך שיש תנ“ך חדש, פרוטוקול, שאליו כולם מצייתים, וכמו עגל הזהב כולם משתחווים אליו.
רק ממלאים פקודות, כמה פעמים שמעתי את המילים הללו בשלוש השנים האחרונות, יא וואראדי, מהפקידה של משרד כרטיסים שבו אני מופיע, מהמלצרית בבית קפה, מהקרובים שלי, מהמאבטח בכניסה לקניון, כמעט מכל אדם שפגשתי בדרך שנשבה בחלילן, כולם ממלאים את הפקודות.
צייתנות היא המגיפה המסוכנת ביותר, היא הרגה יותר אנשים מתאונות דרכים, מכל סרטן, מכל יריית אקדח או וירוס שקוף עם קוצים, נדמה שהיא מכרסמת בחברה האנושית עד כיליון.
בעוד מספר ימים שמעתי, בריאות הציבור תעבור ל‘ארגון הבריאות העולמי‘, התנ“ך של התנ“ך, מה זה אומר? אתם יודעים את התשובה.
בתמונה: אב ובן ו40 שנים הפרש
