?מי אני

הופה, אם אתם רוצים לדעת מי אני, ברמה הטכנית אתם יכולים לחפש את הערך רודי סעדה בוויקיפדיה, ולגלות שאני שחקן (’קופה ראשית‘, ’הבורר‘, ’קופיקו‘ ועוד) וגם סטנדאפיסט (קאמל קומדי קלאב, סטנדאפ פקטורי) אבל למה קוראים לי רודי לא תקראו שם, ולמה אני עושה סטנדאפ - תגלו את זה פה.

 

מה זה רודי?

זה לא קיצור של נמרוד, ולא של רודובסקי, בזמן שהייתי עובר ברחם של אמא (אנחנו מדברים על 1980 כן?), אמא שלי צפתה במיני סדרה שקראו לה ’עשיר ועני‘, פיטר שטראוס וניק נולטי שיחקו אחים (אחד עשיר ואחד עני) פיטר שטראוס גילם דמות שקראו לה רודי (אני מקווה שהוא האח העשיר) בכל אופן אמא שלי בעודה בהריון צופה בסדרה, מתאהבת באחים (אמא???) ובעיקר בדמות שגילם פיטר שטראוס והחליטה שלבן הרביעי שלה היא תקרא רודי, גם לה אין מושג מה השם אומר, אבל לי הוא אומר כמעט הכל.

 

כי למילים, ובכלל לשמות יש כוונה ומשמעות סמויה, אם אתה קורא לבן שלך על שם של דמות בטלוויזיה אל תופתע אם הוא בוחר להיות שחקן, סגרתי מעגל עם השם שלי עוד לפני שידעתי את המשמעות הזו, שיחקתי בבית ספר, הייתי ליצן הכיתה, אני זוכר את התעודה כבר בכיתה א‘ ”כאן זה לא הבימה“ כתבה שם המחנכת באותיות כחולות, ”לא כל העולם במה רודי“ כתבה לי מורה אחרת בכיתה ג‘, וכך מצאתי את עצמי שנים אח“כ לומד בבית ספר למשחק (יורם לוינשטיין), ומשחק בהבימה, בתיאטרון חיפה ובהפקות ילדים רבות, אפשר לומר שהשם הלך לפניי כמו נקודת ציון נפשית בג'י-פי-אס של חיי.

 

מעולם לא פגשתי בעוד רודי, אבל באחד הטיולים, בצפון תאילנד בין שדות אורז למפלי מים לבנים, פגשתי זוג מטיילים, שאלתי את אחד המטיילים לשמו, והוא ענה לי בפשטות רודי, מדהים. דווקא בתאילנד אני פוגש רודי ומה מסתבר שהוא גם גר 200 מטר לידי בגבעתיים, וגם הוא נולד ב 1980 וגם אמא שלו ראתה את הסדרה בטלוויזיה, אז שכבנו, לא..... ”אז מה זה רודי?“ שאלתי את השאלה ששאלו אותי תמיד, ולראשונה קיבלתי מענה, והוא סיפר לי שזה קיצור, קיצור של רודולף, ואז באופן קוסמי מאותו יום פגשתי לא מעט רודיים בטיולים בעולם ורודי הוא בהחלט קיצור של רודולף, אבל בשביל אימא ובשבילי ובשבילכם אני רודי.

מה זה סעדה?

סעדה זה שמחה בערבית, עיד סעיד = חג שמח. 

 

רודי סעדה= חצוף ושמח

 

ומה זה, אם לא זאת ההגדרה של סטנדאפ בעיניי, כל סטנדאפיסט מתבקש בעיניי להיות חצוף אך בעיקר שמח, וכך אספתי את השם שלי ואת שם המשפחה שלי, ובגיל 17 מצאתי את עצמי על במת ה'קאמל קומדי קלאב', הרבה לפני שנסעתי לתאילנד, וגיליתי שאני קיצור של שם אוסטרי גרמני המקורב למפלגות נאציות, למדתי את אומנות החצוף ושמח.

 

סטנדאפ:

על סטנדאפ אני יכול לכתוב מלא, ולדבר שעות, אתחיל בזה שבעיניי זאת אומנות נשגבת, היא אמת חיה רוקדת במילים, הריפוי בכבודה ובעצמה, צחוק זאת התרופה הטובה ביותר, צדקו החכמים.

סטנדאפ הוא שלוחה, זרוע תמנון של שד ההומור, של אל הקומדיה, שמפיץ אור לעולם וגורם לנו להמשיך בחיים המאתגרים והמיוחדים האלה.

 

בסטנדאפ אני מצחיק צוחק ומתרפא, וגם אתם, הקהל, אומנות האילתור היא אומנות מופלאה ושילובה עם קומדיה כמור רקחת מנת שף שמרגעידה לך את נימי הטעם, ממש כמו נגיעה בשרביט של אלוהים, ואני לא צוחק, כלומר אני צוחק, אבל לא צוחק, כל סטנדאפיסט שנכח ברגע הזה, יודע על מה אני כותב, כמו להיות במטריקס, בפלואו שהכל בו ואין בו ואתה הוא אחד, כמו חלילן מהמלין אתה מנגן על אנשים בצחוק, חליל של אלוהות קומית וכמו שהשירה טובה לקהל היא טובה לאדם שמבצע אותה, ההתחייבות הבסיסית של להציף את עצמי בהומור ולחשוב על בדיחות כל היממה זאת מתנה שלא תסולא בפז,לא מסולאת, ולאהסתלאה, וומתסאלתות.  

סטנדאפ אני מבחין זה עוד נקודת מבט של אמת, ככל שאני מחובר לאמת של עצמי ברגע הנוכחי, אני מבצע את השליחות הקומית הזו בדיוק רב, סטנדאפ מלמד אותי מלא על נוכחות על להיות ברגע, על הקשבה ובעיקר על היכולות להיות קוסם לרגע ולקחת את כל החרא שבעולם ולהפוך אותו לזהב.

הקומדיה התמירה את כאבי חיי לפנינים של הומור, את הפחדים לבדיחות, את קשיי היומיום וצירי לידה של מציאות מהונדסת, לרגעים קומיים שאני יכול להתרווח לצחוק ולהשתחרר.

צחוק הוא מעבר לתרופה עבורי, זאת דרך תקשורת, זאת נשימה, מהסערפת שגורמת  לגוף לרקוד מבפנים ולשחרר הורמונים של שמחה לחלל כולו בצחוק מתגלגל.

 

לסטנדאפ נחשפתי ב1997, הייתי תלמיד בכיתה י“ב, מאותו יום לא עזבתי את במת הסטנדאפ, למעט טיולים על הגלובוס ותאונת דרכים קשה אחת, ביליתי את רוב ערבי השבוע על הבמה, עולה ומצחיק, מנסה להצחיק, מתרסק להצחיק, לומד להצחיק, וגיליתי שככל שאני יותר משוחרר, כנה, אמיתי, כך אני יותר שליו, וקשוב, שם זין, לא שם זין, כן איכפתי לא איכפתי למדתי שכאשר אני מחובר למה שקורה עכשיו, אני מוליד את הקומדיה הכי טובה שאני יכול.

 

אני לומד על סטנדאפ מלא כל הזמן, ואני מרגיש תלמיד אינסופי, אני אוהב לראות סטנדאפ, אני באמת מאמין שבמה שאתה מציף את תודעתך הופך להיות מי שאתה, חרטתי על הנפשי לתת לקומדיה לנשוב בעורקיי, שלא משנה מה, הקומדיה תהיה הדרך שבה אני אני אבחר לפגוש את העולם, אני באמת מעדיף דמעות של צחוק מאשר דמעות של כאב (שגם הן בסדר).

 

והנה מגיעה פרידה- והיא הופכת לבדיחה והנה מגיע שברון לב והוא מתמיר עצמו למערכון, והנה חיכוך עם שוטר, ריב עם קופאית, שיחה עם אבא, ריב עם חברה, כל אלה חומרי גלם לקומפוסט של ההומור,

ובעיני קומדיה היא אלוהים, חיים, היא הכל והכל בה, כל בדיחה שנולדת שופכת אור ובהירות על עולמי הפנימי, מרתק לראות איך הכאבים הנפשיים הסמויים מן העין פורצים ברגע של אילתור כבדיחה שמרעידה את הסרעפת, איך הכאב פורץ החוצה באומנות, הרבה למדתי על עצמי רק מהבדיחות שנכתבו כך סתם ולרגע, דרכן ראיתי איפה מרוכזת תודעתי אם זה בחיפוש זוגיוות, בהתמודדות עם המשפחה או בישיבת סאטלה עם חברים.

 

מתאונה ליצירה:

ביוני 2018 עברתי תאונה קשה עם האופנוע, הייתי מורדם ומונשם, ביליתי שנה בבית חולים, משותק בפלג גוף תחתון, התבוננתי ימים רבים על סדק בתקרה, אמיתי לגמרי חברים, וזה גם היה הרגע שבו לקחתי את כל 20 שנות הסטנדאפ לקפסולה של הומור, בעוד שהרופאים קבעו שאהיה על כיסא גלגלים, שכבתי בבית החולים והבטחתי לעצמי שאחזור לסטנדאפ, עזבו את הקומדיה, תנו לי רק לעמוד, סטנד… אפ. הקומדיה האמנתי תצטרף בהמשך, הסטנדאפ היה עבורי יעד ראוי, ועם החלטה נחושה החלטתי לעמוד, הסטנדאפ ריפא אותי עוד לפני שהגיעה הקומדיה, ולאט לאט בצעדי מילמטר במסע של קילומטרים חזרתי לעלות על הבמה, עם קביים, ואח“כ קב אחד, ואז בלי קביים, אחחחחחחחח, ואז הגיעו גם הבדיחות, כל כאב בית החולים מצא פתחי מילוט דרך הקומדיה, את כל החרא שספגתי, את כל השיט והתסכול, והאכזבה, והבכי והצרחות על מר גורלי, וחוסר השינה, את כל הפחדים והבהלה, התמרתי להומור, ואז מתוך הקומופוסט, נולד באורך פלא ההופעה ”אמיתי לגמרי“ ושם אתם יכולים לראות את התממשות הביטוי שצחוק הוא התרופה הטובה ביותר.

 

וכך התחדד החזון שלי, ההצהרה הנוכחית שלי לחיים, שצחוק זאת תרופה, וזו גם שליחות  לצחוק ולהצחיק ולהעניק את התרופה הזו לכולם.

דילר של הומור קיצר

במהלך קריירת הסטנדאפ העלתי ארבעה ספיישלים ”גבירותי ורבותיי- רודי סעדה“, ”טריפ“,  ”אול אין“ והספיישל האחרון ”אמיתי לגמרי“ שצולם ותוכלו לראות אותו ביוטיוב.

אז גם אם לא עברתם תאונה, וגם אם לא עברתם פרידה קשה, ולא נשבר לכם הלב, אם צחקתם השבוע ריפאתם בתדר צחוקכם גם את האחר,

וקהל הקהל,

גם אתם אבולוציה משלו עצמו, חלק ממשחק התן וקח של הקומדיה, הפינפג פןנג בינינו הופך גם אתכם לשליחים, אני מודה לכם הקהל שבא לבמות למועדונים ולאולמות לצפות בקומדיה חיה, שאתם מעניקים לי את האפשרות לעמוד, להצחיק, כי לבד בבי מול המראה זה סתם מטומטם, ולהתפרנס, ... ולרפא את עצמי וגם אתכם היושבים בקהל.

 

אז אני רודי סעדה, חצוף וגם שמח, כאן כעל מנת לעקם קצת את התודעה כדי לצחוק לשחרר ולהשתחרר,

הקומדיה היא דבש.

אז בואו לטעום מהדבש, תוכלו להציץ בלוח הופעות הסטנדאפ, או להזמין אותי למופע סטנדאפ פרטי

וזכרו

שצחוק זה אחד הדברים הטובים שהביא לנו אלוהים

זה... 

ומנגו.

וגם אבטיח טוב בעונה

שלכם,

חצוף וגם שמח, רודי סעדה